לפני בקשה לסילוק הערעור שבכותרת על הסף.
1. ואלה עיקרי העובדות הצריכות לעניין: ביום 1.8.1989 נפגעה משיבה 3 - לאה חכים (להלן: הנפגעת) כתוצאה מהתמוטטות קיר אבנים שגידר את שטח המחסנים של משיבה 2, קו-אופ רשת הריבוע הכחול (להלן: קו-אופ). הקיר התמוטט בעת שהמערער - בעלה של הנפגעת - יצא ממתחם המחסנים כשהוא נוהג משאית סמיטריילר. הנפגעת הגישה לבית המשפט המחוזי תביעה בגין נזקי הגוף שנגרמו לה עקב התאונה. התביעה הופנתה נגד קו-אופ, כמחזיקה במחסן ובקיר. התביעה הופנתה גם נגד משיבה 1, קרנית קרן לנפגעי תאונות דרכים (להלן: קרנית), לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: חוק הפיצויים). קרנית שיגרה למערער הודעת צד ג' וטענה כי במידה ותחויב בתשלום פיצוי כלשהו, יהיה עליו לשפותה משום שנהג במשאית ללא ביטוח תקף וללא רישיון נהיגה מתאים. בית המשפט המחוזי פיצל את הדיון בתביעה, כך שתחילה תוכרע שאלת האחריות לנזק. המחלוקת בין הצדדים בהקשר זה נגעה לשאלה האם הקיר התמוטט כתוצאה מפגיעת המשאית בה נהג המערער, ועל כן מדובר בתאונת דרכים, או שמא הקיר התמוטט מעצמו ללא פגיעה קודמת של המשאית, כנטען על ידי המערער.
2. ביום 24.1.01 דחה בית המשפט המחוזי את טענת המערער לעניין התמוטטות הקיר וקבע כי האירוע הינו "תאונת דרכים" כמשמעות מונח זה בחוק הפיצויים. עוד נקבע, כי אין מקום לקבל את טענת קרנית לפיה חל סעיף 7(6) לחוק הפיצויים, המגביל את זכאותם של נפגעים לפיצויים על פיו. משכך, הורה בית המשפט על דחיית התביעה כנגד קו-אופ והמשך בירור התובענה בהתאם להוראות חוק הפיצויים, בין הנפגעת לבין המערער וקרנית. ביום 13.2.07 ניתן פסק דין סופי בתביעה. בפסק הדין חויבה קרנית לשלם לנפגעת פיצוי בשורה של ראשי נזק, והמערער חויב לשפות את קרנית במלוא הסכום.
3. ביום 11.4.07 הגישה קרנית ערעור על ההחלטה מיום 24.1.2001 ועל פסק הדין מיום 13.2.2007 (ע"א 3212/07). בערעורה, לא השיגה קרנית על הקביעה כי האירוע הוא "תאונת דרכים" אך טענה כי אין היא חבה לפצות את הנפגעת שכן חל החריג הקבוע בסעיף 7(6) לחוק הפיצויים. קו-אופ הגישה בקשה למחיקת ערעור זה, ככל שהוגש כנגדה. כב' הרשמת ש' ליבוביץ קיבלה (ביום 10.7.2007) את טענת קו-אופ והורתה על מחיקת שמה מרשימת המשיבים. יחד עם זאת, כב' הרשמת לא נעתרה לבקשת קו-אופ לדחיית הערעור על הסף ככל שהוא מופנה כנגד קרנית והמערער, וזאת גם לעניין החבות לפצות את הנפגעת לאור הוראת סעיף 6(7) לחוק הפיצויים. זאת, משום שבמישור היחסים בין הנפגעת, קרנית והמערער, עסקינן ב"החלטה אחרת", עליה רשאית קרנית להגיש ערעור לאחר קבלת פסק הדין הסופי.
4. ביני לביני הגיש המערער (ביום 19.4.2007) בקשה להארכת מועד להגשת ערעור. בבקשה נטען כי הוא זוכה בשנת 1993 במשפט שנערך בעניינו בבית משפט לתעבורה וכי ברצונו לערער על פסק דינו של בית משפט המחוזי, אשר הועבר אליו באיחור. עוד נטען כי בא-כוח המערער טרם נערך להגשת כתב ערעור שכן טרם קיבל חומר מהצדדים לתביעה. לשאלת כב' הרשמת ליבוביץ הבהיר המערער (ביום 6.6.2007) כי הוא מבקש לערער גם על החלטת בית משפט המחוזי מיום 24.12.2001 לדחות את התובענה נגד קו-אופ. כב' הרשמת ש' ליבוביץ קבעה (בהחלטה מיום 5.7.2007) כי בכל הנוגע לקו-אופ, החלטת בית המשפט קמא מיום 24.12.2001 מהווה פסק דין חלקי, שכן התובענה נגד קו-אופ נדחתה. בהתאם לכך, קו-אופ לא נטלה חלק בהמשך ההליכים ושמה נמחק מרשימת הנתבעים. בבקשה לא ניתן טעם, כל שכן טעם מיוחד, המצדיק מתן ארכה לערער על פסק הדין החלקי שניתן נגד קו-אופ, בשים לב לזמן הרב שחלף מאז ניתן. במצב דברים זה, החליטה כב' הרשמת לדחות את בקשת המערער למתן ארכה לערער על פסק הדין החלקי מיום 24.12.2001, ככול שהערעור מופנה נגד דחיית התובענה כנגד קו-אופ. לעומת זאת, קיבלה כב' הרשמת (ביום 18.7.2007) את בקשת המערער להארכת מועד להגשת ערעור נגד קרנית ונגד הנפגעת.
5. בעקבות זאת הגיש המערער (ביום 22.7.2007) את הערעור שבכותרת. בד בבד הגיש המערער בקשה לפטור מאגרה ומערבון. קו-אופ ביקשה תחילה את מחיקת שמה מהודעת הערעור. כב' הרשם י' מרזל החליט על סיווגה של קו-אופ כמשיבה פורמלאית, הפטורה מהתייצבות לדיון ומהגשת סיכומים. בעקבות זאת הגישה קו-אופ בקשה לדחייה על הסף של הערעור ולחילופין למחיקתו על הסף, היא הבקשה שלפניי. בבקשה נטען כי הערעור מופנה אך ורק נגד דחיית התביעה נגד קו-אופ. למשיבים האחרים - קרנית והנפגעת - אין עניין בדחיית הערעור. משהופטרה קו-אופ מהתייצבות לדיון ומהגשת סיכומים, ממילא לא ניתן לברר את הערעור לגופו. קו-אופ שבה וטוענת כי המערער הגיש את ערעורו אך ורק בנושאים שלא ניתנה לו לגביהם הארכת מועד, ועל כן דין הערעור להידחות או להמחק על הסף.
6. קרנית הודיעה על הצטרפותה לטענות קו-אופ, בכל הנוגע לכך שהמערער הגיש את ערעורו באיחור. בשאר הנושאים ביקשה קרנית להשאיר את הבקשה לשיקול דעת בית המשפט. קרנית הוסיפה וציינה כי לא ניתן לברר את הערעור מבלי לחייב את קו-אופ להיות צד פעיל בערעור. המערער, מצידו, הקדיש את תגובתו לבקשה לדחיית הערעור לטענות בסוגיית החבות גופה, הדומות בעיקרן לטענות בכתב הערעור. עוד טוען המערער כי יש לאפשר לו לערער על החלטת בית המשפט קמא מיום 24.12.2001 במסגרת הערעור על פסק הדין הסופי, ויש להזמין את קו-אופ לדין. למערער, כך נטען, לא היה יומו בבית המשפט בשל פגמים באופן ניהול ההליך בבית המשפט קמא, ועל כן יש להיזקק לערעור לגופו.
7. אומר מיד כי דין הבקשה להתקבל. מעיון בהודעת הערעור עולה כי כל מטרתו היא להטיל חבות על קו-אופ, בדרך של תקיפת ההחלטה מיום 24.12.2001. הקביעה כי האירוע הינו "תאונת דרכים" היא העומדת במרכז הערעור. המערער מסתמך על פסק הדין של בית המשפט לתעבורה משנת 1993 לעניין נסיבות התאונה. הוא מבקש כי בית משפט של ערעור יקבע כי המדובר בקריסת קיר שאינה "תאונת דרכים" וכי קו-אופ חייבת לשאת בנזקי הנפגעת לפי פקודת הנזיקין [נוסח חדש]. המערער עצמו אינו חולק על כך. הגשת הערעור, במתכונת זו, מנוגדת איפוא להחלטתה של כב' הרשמת ליבוביץ מיום 5.7.2007 (בש"א 3499/07). למערער לא ניתנה הארכת מועד לערער על הקביעה של בית המשפט המחוזי המשחררת את קו-אופ מאחריות לאירוע, בהיותו "תאונת דרכים". נמצא כי הערעור הוגש באיחור, לאחר שנדחתה בקשה להארכת מועד. במצב דברים זה, אין מקום לקיים בו דיון לגופו (ראו, רע"א 2355/02 פריידנברג נ' מרצ'וק (לא פורסם, 26.5.2002).
התוצאה היא כי הערעור שבכותרת הוגש שלא כדין, ואני מורה על מחיקתו מן הרישום. ממילא מתייתרת הבקשה לפטור מערבון. יחד עם זאת, אני מאפשרת למערער להגיש, בתוך 5 ימים, הודעת ערעור מתוקנת, אשר קו-אופ לא תהיה משיבה בה, ואשר אינה עוסקת בהחלטת בית המשפט מיום 24.12.2001 לפטור את קו-אופ מאחריות לאירוע. המערער ישא בשכר-טרחת עורך-דין של המשיבה 2 בסך 2,000 ש"ח.
ניתנה היום, כ"ז באלול תשס"ז (10.9.2007).
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. כש
מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט,
www.court.gov.il